שובן של האימפריות – אורי גרוס

 

עונת 1986/7 היתה העונה האחרונה בה שיחקו 4 אימפריות הכדורסל, הפועל תל אביב, הפועל ר"ג, הפועל חיפה והפועל גלילי עליון ביחד בליגת העל. בסוף עונה זו הפועל רמת גן ירדה לליגה השניה. כל אחת מהאימפריות האדומות הישנות עברה מאז תלאות וסיפורי מעשיות שיכולים למלא ספרי היסטוריה. הקבוצות קרסו לתוך עצמן לאורך השנים, התפרקו, והשאירו אחריהן שיברון לב וגעגועים בקרב האוהדים.

לאורך שנים רבות הכדורסל הישראלי ויתר למעשה על הקבוצות הללו. דור האוהדים שליווה את הקבוצות המיתולוגיות התפזר, חלקו התבגר, חלקו מצא תחליפים כאלה ואחרים, נשארה הנוסטלגיה ונשאר הניצוץ, מעין שלהבת של אש קטנה שבערה בליבם של דורות של אוהדים שלא שכחו את העבר וחיכו לנסיבות המתאימות שיגיעו ויאפשרו להם להחיות את האימפריות האבודות.

וזה אכן קרה. תחייתה של הפועל ת"א כקבוצת אוהדים סימנה לאוהדים אדומים מכל רחבי הארץ את הדרך החדשה. לא עוד מועצות פועלים ומעכרים עירוניים מחלקי ג'ובים שודדי כספי ציבור וחסרי כל כישרון ניהולי ואהבת אמת. הספורט הישראלי אינו שייך יותר לעסקניו אלא לאוהדיו. הדרך החדשה משקפת את העקרונות הסוציאליסטיים האדומים של תנועת הפועלים הישנה אך גם מתאימה את עצמה למציאות המודרנית, דרך שיש בה אידיאולוגיה של חברה שיוויונית ביחד עם סיכויי היתכנות גבוהים להצלחה. הפועל ת"א החדשה הוכיחה שאפשר לקיים מועדון כדורסל על בסיס שותפות ובעלות של אוהדים ושמודל הבעלות הזה לא רק ישים אלא שהוא אף יכול לקחת את המועדונים לרמות הגבוהות של הכדורסל הישראלי.

לא עבר זמן רב והאימפריות החלו להתעורר. בעונת 2008/9 נרשמה לליגה הפועל גליל עליון- קרית שמונה החדשה שמופעלת על ידי עמותת האריה השואג ושורשיה בהפועל גליל עליון המיתולוגית. בעונת 2011/12 נרשמו לליגה ב' קבוצות האוהדים החדשות הפועל חיפה והפועל רמת גן-גבעתיים.

הדרך החדשה אינה קלה. באין בעלים עשיר או עירייה שתומכת במיליוני שקלים הקיום הכלכלי מהווה אתגר לא פשוט אולם היסודות האחרים עליהם הועמדו המועדונים התבררו כמוצקים ובעלי איכויות גבוהות. המועדונים מנוהלים על ידי עמותות אוהדים. כל חבר בעמותת האוהדים משלם סכום חודשי והופך לבעלים שווה לשאר החברים. בתמורה לכספו זכאי החבר לבחור את נציגיו להנהלת המועדון ולהיבחר בעצמו. חברות בעמותה מקנה לעיתים גם מנוי שנתי. העמותות מתנהלות בשקיפות תחת רשם העמותות ומכאן הפתח לשחיתות והעלמת כספים קטן מאוד. בהיות האוהדים בעלים עליהם לגלות אחריות כלפי קיומו של המועדון שלהם. הפועל תל אביב פתחה את הדלת ומעליה היה כתוב באותיות גדולות: אוהדים יכולים להיות בעלים.

עקרונות שיטת הבעלות באמצעות עמותת אוהדים דומים בכל 4 הקבוצות אולם היישום שונה במקצת. כאלפיים חברי עמותת אוסישקין בעלת הפועל ת"א משלמים 400 שח בשנה ומקבלים הנחה במנוי השנתי. בהפועל ר"ג כ 200 חברים משלמים 900 שח בשנה, מחיר אשר כולל בתוכו חברות בעמותה ומנויי שנתי. הפועל חיפה הגיעה השנה לכ 230 חברי עמותה שמשלמים 500 שח בשנה (הכניסה למשחקי הבית ללא תשלום) ובהפועל גליל עליון משלמים חברי העמותה 300 שח בשנה.

בתחילת דרכה של הפועל תל אביב כקבוצת אוהדים נשאל עופר שלח, היום חבר כנסת, אז הפרשן הבכיר של ערוץ הספורט האם הוא חושב שקבוצת אוהדים הוא רעיון שיכול להצליח. תשובתו היתה שלא. שלח ביטא את יחס הציבור לרעיון החדש של קבוצות בבעלות אוהדים. הציבור הישראלי מכיר בבעלות של טייקונים ושל עיריות. בעלות אוהדים נתפסה אז ולמעשה גם היום כדבר רומנטי והזוי, אבל המציאות, לפחות בכל מה שקשור לכדורסל הישראלי, הוכיחה אחרת.

העובדה שארבע קבוצות אוהדים, אימפריות בעברן, מצליחות לחדש את ימיהם הגדולים, להתקדם משנה לשנה, למלא את היציעים באוהדים, רבים מהם צעירים ולנטוע שורשים עמוקים בשתי הליגות הבכירות היא ההוכחה לכך.

נכון לתחילת שנת 2017 הפועל תל אביב יציבה בליגת העל, מגלגלת תקציב שנתי של כעשרה מיליון שח ומצהירה בקול גדול על רצונה להגיע לפיינל פור ולקבל כרטיס לאחד המפעלים האירופאים. הפועל ר"ג- גבעתיים אשר בעברה סיימה במקום השני עשר עונות ובחמש מהן העפילה לגמר גביע המדינה נמצאת היום במקום הראשון בטבלת הליגה הלאומית. הפועל גליל עליון- קרית שמונה שבשנת 1993 עצרה רצף של 23 אליפויות של מכבי ת"א וזכתה באליפות המדינה מקיימת היום קבוצה קהילתית שמחזירה את ענף הכדורסל לגליל העליון משחקת גם היא בליגה הלאומית החזקה. הפועל חיפה אשר בשנות ה – 80 היתה קבוצת ליגת על קבועה נמצאת היום בעונתה הראשונה בליגה הלאומית.

במהלך העונות הקרובות יתכן שנראה יותר מקבוצת אוהדים אחת בבמה המרכזית של הכדורסל הישראלי היא ליגת העל ותהיה בכך ברכה גדולה מאוד לענף מספר 2 במדינה, ראשית,  כי הקבוצות מלוות באוהדים רבים, הן ותיקים והן צעירים שיכניסו עניין נוסף לליגה והרבה צבע ליציעים. שנית, כי יהיה נכון להפחית את התלות המוחלטת של מספר קבוצות בתקציבים עירוניים (אשר אמורים להיות מופנים לילדים ונוער בעיקר) ולהתבסס יותר על הכנסות ממכירת מנויים, כרטיסים, מרצ'נדייז ושיתופי פעולה עם גופים עסקיים ומפרסמים. שלישית, מכיוון שקבוצות האוהדים מתנהלות בשקיפות תחת פיקוח סיכויי ההתרסקות שלהן נמוכים ורביעית, מכיוון שקבוצות אוהדים מוציאות לפועל את רצון חברי העמותות שלהן וחברי העמותות רוצים לראות כדורסל ישראלי כחול לבן כולל טיפוח מחלקות ילדים ונוער ולא משחק קולג'ים אמריקאי מתקיים כאן סיכוי גבוה לעתיד טוב יותר עבור הכדורסלן הישראלי ועבור הכדורסל הישראלי כולו.

השאר תגובה