ריאל מדריד, מועדון בבעלות אוהדיו, כך זה עובד – אורי גרוס

 

ריאל מדריד הוא אחד המועדונים המצליחים בעולם. כולם מכירים את המועדון, מעטים מייחסים חשיבות לעובדה שמדובר בעמותת אוהדים שמנהלת תחתיה את שני ענפי הספורט של המועדון, קבוצת הכדורגל והכדורסל, עובדה שמאפשרת לשני הענפים להשיג עליונות על פני כל יריבה כמעט. בריאל מדריד מאמינים שהאוהדים לא קיימים כדי לשרת את ענייני ההנהלה אלא שעל המועדון לשרת ענייני קהילת האוהדים.  כך זה עובד.

 

בניגוד לרוב המועדונים בליגה הספרדית אשר רשומים כחברות פרטיות בע"מ, ריאל מדריד (כמו גם ברצלונה, אתלטיקו בילבאו ואוסאסונה) רשומה כחברה בבעלות אוהדים ללא כוונת רווח. חברי עמותת האוהדים  נקראים  socios. המועדון נמצא בבעלותם ותחת שליטתם בצורה מוחלטת. תחת עמותת האוהדים נמצאות שתי קבוצות הכדור של ריאל מדריד. ה  BLANCOS בכדורגל וה BALONCESTOS בכדורסל. מועדון הכדורגל נוסד ב 1902 וכבר בעת הקמתו הוחלט שהבעלות וההחלטות העסקיות החשובות יהיו בידי האוהדים. ב 1931 הוקמה קבוצת הכדורסל כחטיבה נוספת של המועדון. בעמותת האוהדים יש למעלה מ 90,000 חברים  אשר משלמים 123 אירו בשנה בממוצע (כשחברים אשר השלימו למעלה מחמישים שנות חברות פטורים מתשלום). החברים הם שקובעים באמצעות הצבעה מי יהיה נשיא הדירקטוריון ומאשרים את התקציב השנתי של המועדון כולו. כל אוהד חדש שמבקש להצטרף לעמותה לא רק מתחייב לתשלום שנתי אלא גם חייב להביא המלצות של שני socios קיימים. רשימת ההמתנה לחברות בעמותה ארוכה מאוד. לחברי העמותה יש זכות הצבעה וגישה נוחה יותר לקניית כרטיסים. כמו בשאר קבוצות האוהדים ה socios מחויבים לתשלום שנתי ולהתנהגות בהתאם לקוד התנהגותי נאות.

מכיוון שהחלטות שמחייבות הצבעה של 90,000 חברים הן מסורבלות, החליטו בעמותה שכלל החברים יבחרו פעם בארבע שנים מועצה בת 2000 נציגים. מועצת הנציגים עוסקת בעיקר בנושאים פיננסיים כמו אישור התקציב השנתי ומתן אישור למועדון לקחת הלוואות. שיטת הבעלות היא כזו שביכולתם להעמיד במקום את נשיא המועדון אם חרג לדעתם מסמכותו.

נשיא המועדון נבחר כראש מועצת הנציגים. הוא חייב להיות ספרדי ועליו להוכיח חברות בעמותה במשך למעלה מעשר שנים קודם להגשת המועמדות. על מנת להיות זכאי להתמודד על המועמד להציג ערבות בנקאית אישית, כדי להבטיח שבמידה ותהיה מעילה הבנק הערב יכסה אותה. כשפלורנטינו פרז התמודד בשנת 2009 הערבות הבנקאית שהעמיד הסתכמה בכ -57 מיליון אירו. מבנה הבעלות בריאל מדריד נועד להבטיח שהנשיא יהיה בעל יכולות ניהול גבוהות מצד אחד ומהצד השני שלאוהדים תהיה מעורבות של ממש בקבלת ההחלטות ויכולת פעולה כנגד ראשי המועדון כשלדעתם העסק לא מנוהל כראוי. בתוך ריאל מדריד יש טענות רבות כנגד נשיא המועדון. טוענים נגדו שהוא עוסק בשימור הנשיאות שלו, הופך את המועדון לעסק כלכלי חסר זהות ומעדיף קניית כוכבים על פני טיפוח שחקני בית, אולם, האיש עדיין משמש כנשיא קבוצת האוהדים. עם הישגיות גבוהה כנראה קשה להתווכח.

ברמה התרבותית, חברתית ואידיאולוגית מודלים של בעלות אוהדים אידיאליים עבור מועדוני ספורט מכיוון כשלאוהדים יש בקרה על הנכס הכי חשוב להם. בהתייחס למודל ריאל מדריד קיימים יתרונות נוספים כמו למשל שמועדון בבעלות אוהדים משלם 25% מס בלבד בהשוואה ל30% שמשולמים על ידי מועדונים בבעלות פרטית. המודל מאפשר גם גמישות חשבונאית של חובות והפסדים מכיוון שהם עשויים להיפרש על פני החברים כולם ולא ישירות על המועדון.

רבים מכירים את פלורנטיני פרז בהקשר לקבוצת הכדורגל אבל הוא גם הנשיא של קבוצת הכדורסל המצליחה של המועדון. למעשה, בזכות העובדה ששתי קבוצות הספורט בענפים המובילים נמצאות תחת מטריה של בעלות אוהדים אחת פרז מצליח להחזיק את קבוצת הכדורסל בטופ של הכדורסל האירופי למרות שהתקציב השנתי מראה על הוצאות של 38 מיליון אירו לעומת הכנסות של 10 מיליון בלבד. ריאל מדריד שונה מבאיירן מינכן שגם היא קבוצת אוהדים בהיבט הזה. באיירן מחזיקה כל אחת מקבוצות המועדון כיחידה עסקית נפרדת בעוד בריאל מדריד רואים את המועדון כיחידה כלכלית אחת גדולה. לו מועדון הכדורסל היה עומד בפני עצמו סביר להניח שלא היה מצליח כפי שהוא מצליח בשנים האחרונות. ב 2012 הצליח המועדון להחזיר לשורותיו את רודי פרננדז כשהוא גובר על ההצעה הכספית של דאלאס מבריקס. כמו כן, מגבלות פיננסיות שחלות על קבוצות היורוליג אינן חלות על ריאל מדריד (וברצלונה) בהיותן קבוצות אוהדים.

העובדה שעמותת אוהדי ריאל מדריד רואה בשתי הקבוצות יחידה כלכלית אחת נותנת לה מספר יתרונות מהותיים. ראשית, יתרון לגודל הוא מרכיב משמעותי בהצלחת שני הענפים הן מבחינת הידע שנצבר במועדון והן מבחינת היכולות הפיננסיות. שנית, העובדה שמדובר בקבוצת אוהדים נותנת למועדון יתרונות בעיקר בהיבט של מיסוי ושלישית, האוהדים הם הרי אותם אוהדים. אחד מעדיף כדורגל, שני מעדיף כדורסל, אולם כולם רואים את המועדון כמקשה אחת ורוצים בהצלחת כל הענפים ואם ענף אחד עוזר לשני הרי שזה טבעי עבורם. עבור חברי העמותה הצלחת ריאל מדריד מעל הכל.

ריאל מדריד הוא מועדון ותיק מאוד, על כן התרבות של בעלות אוהדים נתפסת כטבעית מאוד בקרב האוהדים. בישראל התרבות הזאת על יתרונותיה הרבים אינה מובנת. רוב אוהדי הספורט בישראל לא מתעניינים בזהות הבעלים של קבוצתם. יהיה הבעלים אשר יהיה, אם יביא הצלחות הרי שהוא האדם הנכון במקום הנכון. זו גישה אופורטוניסטית ועצלנית משהו שמאפשרת לבעלי קבוצות רבים לגזור קופונים על גב האוהדים, ואולי טבעי שכך פני הדברים אצלנו. במדינה שעסוקה במלחמות קיום תדירות הן ברמת המדינה והן ברמה האישית, בשחיתויות בלתי נגמרות ובמאבקי דת ומדינה, במדינה בה שכירים עובדים בממוצע 200 שעות שנתיות יותר מהשכירים הספרדים למשל, למי נשאר זמן ומרץ להיות מעורב בבעלות על קבוצת ספורט. מרבית האוהדים הישראלים רוצים ללכת למשחק ולראות את קבוצתם מנצחת אם אפשר. היתר פחות מעניין ואם ענייני קבוצתם מושחתים פה ושם, לא נורא. יש לנו הרי בעיות גדולות יותר לעסוק בהן.

גישה זו תשתנה בעתיד מכיוון שהיא פשוט לא טובה מספיק. סדר היום הופך אזרחי יותר ויותר. אוהדים רבים מבינים את היתרונות שגלומים בבעלות אוהדים ובהדרגה תחדור לתודעה גם האפשרות של הקמת מועדוני אוהדים גדולים ותחתם ענפי ספורט שונים. זו שיטה שמייצרת אחדות  ועוצמה ומביאה איתה הישגים עצומים, כפי שמוכיח מקרה הבוחן של ריאל מדריד.

השאר תגובה